בעלי או אישי 

רוצה זוגיות טובה?

נמאס לך מהשימוש במילה "בעלי"?

"הוא הבעלים שלי – מה פתאום!" זה מונח שיכול כל כך לעצבן. האם עתידו להימחק?

זוגיות טובה תתקשה להתקיים כאשר יש יחס של בעלות מצד אחד כלפי הצד השני. יחס בעלות שכזה יכול לנבוע מהגבר וגם מהאשה כמובן:

"אתה חייב להיות יותר מסודר!", “רינה, אמרתי לך כבר שאני לא מוכן לרכישות כאלה!" – זאת גישה של בעלות.

כל יחס שמגיע ממקום של עליונות ודורש מהצד השני דרישות מעורר מיד מבן הזוג תחושת דחייה מחנק ורצון להתרחק. ככה לאט לאט מגיעים לגירושין.

בספר הושע נכתב:

"והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (פרק ב' פסוק יח').

ביחס שבין האדם לבוראו מבהירה הנבואה כי בעתיד האישה (שהיא עם ישראל באנלוגיה זו) לא תקרא עוד לבורא "בעלי" אלא "אישי". כלומר עם ישראל ירצה בקירבת הבורא מתוך רצון פנימי עמוק ולא בשל כפיה חיצונית של סנקציות או איומים.

אולי העתיד הזה כבר כאן, לפחות בחלקו – גם בענייני זוגיות בין גבר לאישה.

לאחר שכל מיני תפיסות "בעלות" התמוססו במרוצת השנים יש לנו היום אפשרות להתנתק מתחושת הבעלות המדומה, ביתר קלות.

לתת מקום לשני להיות מי שהוא, לא לדרוש ולא לנסות ולהיות הבעלים שלו – רק ככה יש סיכוי שהוא ימשיך להיות קרוב אלינו. רק אם ניתן בחירה - הוא יישאר האיש שלך ואת תישארי האישה שלו.

אם ננסה להיות הבעלים של האחר, הוא כמובן לא יוותר על תחושת החופש שלו וימצא לו מקום אחר, או כמו שקוראים לזה היום "פרק ב'”.

למעשה זה תהליך ולא מעבר חד פעמי. בתהליך זה נוטשים את "הבעלות" ועוברים ליחס של איש ואישה בו כל אחד יכול לתת לבן הזוג שלו את החופש לבחור, רק ככה הוא ימשיך לבחור בנו.

את הבעלות, נשאיר לרכב.